אֵי זֶהוּ רַבּוֹ. כָּל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. כָּל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. וּמַה הֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. וְלָמָּה לֹא אָמַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמְחַלֵּף. רִבִּי אֶלְעָזָר קָרַע עַל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. שְׁמוּאֵל חָלַץ עַל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. וּמַה הֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. אָמר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בִּשְׁנֵי מַפְתֵּיחוֹת. אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁיחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוֻן׃ מָהוּ אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁיחִי. שֶׁהָיָה שׁוֹחֵה אַמָּה עַד שֶׁלֹּא יִפָּתֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
איזהו רבו וכו'. גרסי' להא בסוף פ''ב דב''מ וכן בהוריות פ''ג בהלכה ד' עד שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח וע''ש:
עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה מְנַיִין. וֶֽאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו. רִבִּי מַתּוּן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. 17b וּמֵאֱלִישַׁע אָנוּ לְמֵידִין תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ. מַתּוּן מַתּוּן. מַה הַמֵּת מִשֶּׁהוּא מִסְתַּלֵּק עוֹד אֵינוֹ רוֹאֵהוּ. כָּךְ זֶה מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק עוֹד לֹא רָאָהוּ. כְּשֵׁם שֶׁקוֹרְעִין עַל הַחֲכָמִים כָּךְ קוֹרְעִין עַל תַּלְמִידֵיהֶן. אֵי זֶהוּ תַלְמִיד חָכָם. חִזְקִיָּה אָמַר. כָּל שֶׁשָּׁנָה הֲלָכוֹת וְעַד תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דַתְּ אֲמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו אֲפִילוּ הֲלָכוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁהוּא מְנַטֵל עֲסָקָיו מִפְּנֵי מִשְׁנָתוֹ. תַּנֵּי. כָּל שֶׁשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּגוֹן אֲנָן דְּרַבְבִינָן מַשְׁגָחִינָן עָלֵינָן וַאֲנָן מְתִיבִין לוֹן. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. כָּל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְבָאֵר מִשְׁנָתוֹ. וַאֲנָן אֲפִילוּ רַבְבִינָן לָא חָֽכְמִין מְבָאֲרָה מַתְנִיתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
עסקיו. משאו ומתנו:
כגון אנן דרבבינן. רבותינו משגיחין עלינו לבאר להן ואנן משיבין לון. לבאר משנתו. על בירייה ואנן אפי' הגדולים שבתוכינו לא חכמין לבאר המתני' עד תכליתה ודרך ענוה היא:
ומאלישע אנו למדין תורה. בתמיה כלומר וכי ממעשה שהיה באלישע אנו למדין לאלו הרי אליהו לא מת:
א''ל מתון מתון. מה הדבר קשה בעיניך מה המת וכו' וחשיב לגביה כמת:
כל ששנה הלכות ועד תורה. כלומר ששנה כל כך עד שהבין להלכות מן התורה והיאך הן נדרשות מן הכתוב שבתורה:
הדא דאת אמר בראשונה. שהיו מייגעין עצמן ומחזרין לידע עד המקור והמקום מהיכן נובעין ההלכות אבל עכשיו אפי' שונה הלכות בלבד:
עַל הַנָּשִׂיא וְעַל אַב בֵּית דִּון וְעַל שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת מְנַיִין. וַיַּֽחֲזֵ֥ק דָּוִ֛ד בִּבְגָדָ֖יו וַיִּקְרָעֵ֑ם וגו'. וַיִּסְפְּדוּ֙ וַיִּבְכּ֔וּ וַיָּצוּמוּ עַד הָעָ֑רֶב עַל שָׁא֞וּל. זֶה הַנָּשִׂיא. וְעַל יְהֽוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ. זֶה אַב בֵּית דִּין. וְעַל עַ֤ם י֨י וְעַל בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י נָֽפְל֖וּ בֶּחָֽרֶב. אִילּוּ שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת.
עַל קִלְלַת הַשֵּׁם מְנַיִין. וַיְהִ֗י כִּשְׁמוֹעַ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָ֑יו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִלְלַת הַגּוֹי. מָאן דְּאָמַר. רַב שָׁקֵה גּוֹי הָיָה. קוֹרְעִין. וּמָאן דְּאָמַר. יְהוּדִי הָיָה. אֵין קוֹרְעִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֶחָד שֶׁשָּׁמַע קִלְּלַת הַשֵּׁם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד שֶׁשָּׁמַע קִלְלַת הַשֵּׁם מִן הַגּוֹי חַייָב לִקְרוֹעַ. מַה טַעֲמָא. הִנֵּה֙ יְי אֱלֹהֵ֖י כָּל [בָּשָׂ֑ר] הֲמִֽמֶּ֔נִּי יִפָּלֵא֖ כָּל דָּבָֽר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ט הנה אני ה' וגו' אלהי כל בשר אף על האומות:
מָהוּ לִקְרוֹעַ בִּזְמַן הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֶׁרָבוּ הַגּוֹדְפַנִּים פָּֽסְקוּ מִלִּקְרוֹעַ. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל הַכִּינּוּיִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאִיסְרָטָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתַיי וַהֲוָה מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. נְחַת לֵיהּ מִן חַמְרָא וִיהַב לֵיהּ מַרְתּוּקָא גַו לִיבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רָשָׁע. אִית לְאִימָּךְ מָאנִין מְסַפְּקָא לִי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַכִּינּוּיִין וְשֶׁקּוֹרְעִין בַּזְּמַן הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה שקורעין על הכינוים. שהרי הכותי הזה לא הוה גמור שם המיוחד וש''מ דס''ל לר''ל שאף בזמן הזה קורעין. וגרסינן להא בפ''ז דסנהדרין בהלכה ח'. מהו שלש דלתות וכו'. מפני מה המתין עד לאחר ד' פסוקים:
מרתיקא. מכה באגרוף על לבו:
מהו לקרוע בזמן הזה על הכינוים וכו'. בזמן הזה שאני בגלות ובעונותינו מצוי הוא ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים וכדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:
עַל שְׂרֵיפַת הַתּוֹרָה מְנַיִין. וַיְהִ֣י ׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁל֣שׁ דְּלָתוֹת֘ וְאַרְבָּעָה֒. מָהוּ שָׁל֣שׁ דְּלָתוֹת֘ וְאַרְבָּעָה֒. תְּלַת אַרְבַּע פְּסִיקָן. כֵּיוָן שְׁהִגִּיעוּ לְפָסוּק הַחֲמִישִּׁי כִּֽי י֨י הוֹגָהּ֭ עַ֣ל רֹב פְּשָׁעֶ֑יהָ מִיַּד יִקְרָעֶ֨הָ֨ בְּתַ֣עַר הַסּוֹפֵר וְהַשְׁלֵ֕ךְ וגו'. וְלֹ֣א פָֽחֲד֔וּ וְלֹ֥א קָֽרְע֖וּ אֶת בִּגְדֵיהֶ֑ם.
Pnei Moshe (non traduit)
לפסוק החמישי. היו צריה לראש וכתיב בו כי ה' הוגה וגו' מיד וכו' ולא פחדו וגו' ש''מ דצריך קריעה על שריפת התורה:
הָרוֹאֶה תַלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת כְּרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׂנִּשְׂרַף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. יָבֹא עָלַי אִם טָעַמְתִּי כְלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר. שָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַף עַל גַּב דְּאָכַל וְשָׁתָה מַיָּא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל הַהוּא יוֹמָא. רִבִּי בָּא וְרִבִּי הוּנָא בַּר חִייָה הֲווֹן יְתִיבְִין. אֲתַת נַעֲמִיתָא וְחַטְפַת תְּפִילּוֹי דְּהוּנְא בַּר חִייָה. צָדָהּ רִבִּי בָּא וְחָֽנְקָהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חוּנְא בַּר חִייָה עוֹד מְעַט וְהָיִינוּ בָאִים לִידִי שְׂרֵיפַת תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ. וַאֲדַיִין אַתְּ לְזוֹ. כֵּן אָמַר רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אֵין קוֹרְעִין אֶלָּא עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁשְּׂרָפוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּזְרוֹעַ. כֵּגוֹן יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַחֲבֵירָיו. עוּלָּא בִּירִייָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף חַייָב לִקְרוֹעַ עַל הַגְּוִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַכְּתָב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַה טַעֲמָא. אַֽחֲרֵ֣י ׀ שְׂרוֹף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת הַמְּגִילָּה וְאֶת הַדְּבָרִ֔ים. אֶת הַמְּגִילָּה זֶה הַגְּוִיל. וְאֶת הַדְּבָרִ֔ים זֶה הַכְּתָב.
Pnei Moshe (non traduit)
את המגילה ואת הדברים. מיתורא דקרא קא דריש:
ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מחמיר כל כך אף בכה''ג ולאו מילתא היא דכן אמר רב ירמיה בשם רב וכו' ובכה''ג א''צ לקרוע:
נעמיתה. בת היענה וצד אותה ר' בא וחנקה והוציא התפלין ממנה:
אסקיה צום ההוא יומא. והוי תענית דמתענין לשעות:
יבא עלי וכו' כל אותו היום. שהת''ח מת בו:
מְנַיִין שֶׁאָבֵל חַייָב לִקְרוֹעַ מְעוּמָד. דִּכְתִיב וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶֽת מְעִילוֹ וַיָּג֖זָ אֶת רֹאשׁ֑וֹ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִיכָּן שֶׁאָבֵל צָרִיךְ לִקְרוֹעַ מְעוּמָד. כִּדְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרִי רִבִּי יָסָא לִשְׁלוֹל לְמָחָר. כַּד דְּמָךְ רִבִּי יָסָא הוֹרִי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא לִנְעוֹל בּוֹ בַיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְלָא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר. יִשְׁלוֹל לְמָחָר. יִנְעוֹל לְמָחָר. וּמָאן דְּאָמַר. יִנְעוֹל בּוֹ בַיּוֹם. יִשְׁלוֹל בּוֹ בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
לשלול. הקרע בתפירות שלילה שולל למחר ועל אותן שאינו באבלות שבעה קאמר:
לנעול. תפירת איחוי שנועל וסוגר חלקי הקרעים:
ולא פליגין. דלא תימא דפליגי בפלוגתא רחוקה כזו אלא תרוייהו בקרעים המתאחין קאמרי ומר אמר חדא ומר אמר חדא דמ''ד ישלול למחר ולא בו ביום מיירי בגוונא שאינו רשאי לאחות בו ביום כגון על רב מובהק וקמ''ל דאפי' שלילה למחר דוקא וכן לנעול מותר ג''כ למחר ושולל לרבותא נקט ומ''ד ינעול בו ביום וכגון שאינו על רבו מובהק אלא שלמד ממנו איזה דבר וקורע עליו ומאחה מיד וכן נמי ישלול בו ביום וכלומר אם רצה ישלול בו ביום בלבד ואח''כ יאחה למחר:
רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא סְלַק גַּבֵּי רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. נְפַק לְגַבֵּיהּ לְבִישׁ סְנָטִירֵיהּ. מָהוּ סְנָטִרֵיהּ. מָאנִין דְּלָא חֲפִיתִין. אֲמַר לֵיהּ. הָדָא מְנָן לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. הָכֵין הֲוָה רִבִּי סִימוֹן רִבִּי עֲבַד. אֲמַר לֵיהּ. הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ. אֲמַר לֵיהּ. יִסּוֹג תוֹרַעְתָּךְ. שֶׁכָּל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה הַדִּין מָתוּחַ כְּנֶגֶד הַמִּשְׁפָּחָה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שִׁבְעָה הַחֶרֶב שְׁלוּפָה. עַד שְׁלשִׁים הִיא רוֹפֶפֶת. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ הִיא חוֹזֶרֶת לְתַעֲרָהּ. לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְכִיפָה שֶׁלְאֲבָנִים. כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַעָרְעָה אַחַת מֵהֶן נִתְרַעְרְעוּ כוּלָּן. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִם נוֹלַד בֶּן זָכָר בְּאוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה נִתְרַפָּאת כָּל אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מאנין דלא חפיתין. שאין להם שפה סביב שקרע כל השפה:
הדא מנן לך. לעשות כן:
א''ל ר' תנחום. האבל לר' חיננא בר פפא התפלל עלינו:
א''ל יסוג תורעתך. יגדר פרצותיך:
מָהוּ לְהַבְדִּיל קְנֵה שָׂפָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַיַּֽחֲזֵ֥ק דָּוִ֛ד. אִין חֲזָקָה פָּחוּת מִטֶּפַח. וַיִּקְרָעֵ֑ם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִיכָּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַבְדִּיל קְנֵה שָׂפָה. מֵת לוֹ מֵת קוֹרֵעַ. מֵת לוֹ מֵת אַחֵר אֲפִילוּ שֶׁשָּׁמַע עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד לְכוּלָּן. רִבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר. קוֹרֵעַ עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ תוֹסֶפֶת. וְלָא דָא הִיא קַדְמִייָתָא. אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף לֹא עַל שֶׁלְאָבִיו וְלֹא עַל שֶׁלְאִמּוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מְנִישָׁא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא. מֵת לוֹ מֵת קוֹרֵעַ. מֵת לוֹ מֵת אַחֵר מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע וְקוֹרֵעַ. עַד אֵיכָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ עַד טִיבּוּרוֹ. תַּנָּא חַד סָב קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ נִתְמַנֶּה לוֹ בֶגֶד כָּל שִׁבְעָה חַייָב לִקְרוֹעַ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא דְתֵימַר בִּשְׁאָר הַקְּרוֹבִים. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ אֲפִילוּ לְאַחַר שִׁבְעָה חַייָב לִקְרוֹעַ. מֵת לוֹ מֵת קוֹרֵעַ. מֵת לוֹ מֵת אַחֵר מַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ. שָֽׁלְמוּ מִלְּפָנָיו מַתְחִיל מֵאַחֲרָיו. שָֽׁלְמוּ מִלְּמַעֲלָן מַתְחִיל מִלְּמַטָּן. שָֽׁלְמוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ. רִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא דְיָפוֹ אָמַר. נַעֲשֶׂה כְפוֹחֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
עד איכן. הוא מוסיף עוד באותו קרע:
אפי' נתמנה לו בגד. אחר בכל ימי שבעה חייב לקרוע גם לזה הבגד:
הדא דתימר. בימי שבעה דוקא בשאר קרובים אבל על אביו ואמו אפילו שמע לאחר זמן הרבה חייב לקרוע:
מת לו מת אחר. ואינו יכול להוסיף באותו קרע שכבר הוא למטה מטיבורו מרחיק ג' אצבעות משפת הקרע הראשון וקורע:
נעשה כפוחח. הוזכר לעיל בפ' הקורא את המגילה עומד וכלומר כבר הוא כפוחח שבגדיו קרועים ומה לו לעשות אם אינו יכול להוסיף עוד:
ולא דא היא קדמייתא. דהא קאמר קורע על זה בפני עצמו ומאי האי דקאמר עוד שלא יעשה של אביו ואמו תוספת הא היינו הך אלא דה''ק ובלבד שלא יוסיף קרע על מת אחר לא על של אביו ולא של אמו שקרע בתחלה עליהן מפני שהקרע על אביו ואמו צריך שיהא ניכר בפני עצמו:
מת לו מת אחר. לאחר שקרע אפי' ששמע וכו' קורע קרע אחד לכולן כלומר באותו קרע הראשון. ר' יהודה בן תימא פליג דאביו ואמו אינו בתוספת אלא קורע על זה בפני עצמו וכו':
מכאן וכו'. מדכתיב ויחזק:
ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואין חזקה שהיא אחיזה למעלה בחיזוק ואינה פחות מטפח:
מהו להבדיל קנה שפה. מקמי שפה והוא שפה העליונה של הבגד דעל אביו ואמו צריך לקרוע שפה העליונה כדלקמן ומיבעיא אם על אלו הדברים דלעיל צריך ג''כ לקרוע שפה העליונה:
וְעַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַיָּבוֹאוּ אֲ֠נָשִׁים מִשְּׁכֶ֞ם וּמִשִּׁלֹה וּמִשֹּֽׁמְרוֹן֙ שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים מְגוּלְּחֵ֥י זָקָ֛ן וּקְרוּעֵ֥י בְגָדִ֖ים. אֶחָד שֶׁשָּׁמַע שֶׁחָֽרְבָה יְרוּשָׁלִַם וְאֶחָד הָרוֹאֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּחוּרְבָּנָהּ חַייָב לִקְרוֹעַ. הָרוֹאֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם מִן הַצּוֹפִים חַייָב לִקְרוֹעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תְּחִילַּת הַקֶּרַע טֶפַח וְתוֹסַפְתּוֹ כָּל שֶׁהוּא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תְּחִילַּת הַקֶּרַע טֶפַח וְתוֹסַפְתּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִזִקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. תְּחִילַּת הַקֶּרַע טֶפַח וְתוֹסַפְתּוֹ כָּל שֶׁהוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני מוסיף על הקרע. כשרואה אחר כך לחורבן בית המקדש מוסיף על אותו הקרע בעצמו ובהאי תוספת פלוגתא דתנאי היא אית תניי תני וכו':
אחד ששמע שחרבה ירושלים. באותו פעם שחרבה כמו שעשו האנשים האלו ואחד הרואה עכשיו וכו':
רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ עוּלָּא בִירִייָא רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵיעָשׂוֹת 18a רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקֵים לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. שִׁ֤יתוּ לִיבְּכֶם לְחֵֽילָ֗ה. לְחוֹלָה כְתִיב. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ עַלמֽוּת בַּעֲלִימוּת. עַלמֽוּת בִּזְרִיזוּת. עַלמֽוּת. כְּאִילֵּין עוֹלִימְתָּא. תִּירְגֵּם עֲקִילַס. אַתַנָא סִייָא. עוֹלָם שֶׁאֵין בוֹ מָוֶת. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין בּוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֶ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
עתיד הקב''ה ליעשות ראש חולה לצדיקים. לעיל בפרק ב' דמגילה בהלכה ג' וע''ש והכא מייתי לה איידי דעולא בירייא דאמר נמי להא דלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source